מדריך
הפיזיקה של MotoGP בחום קיצוני: הקרב על הצמיגים, הדלק והגוף
כאשר טמפרטורת האספלט מטפסת, אופנוע MotoGP והרוכב שלו מתמודדים עם שרשרת של השפעות שמשנות כמעט כל היבט במרוץ: רמת האחיזה, שחיקת הצמיגים, צריכת הדלק ובעיקר היכולת של הרוכב להישאר חד ומדויק עד הדגל המשובץ. פול טרבת'ן, crew chief של פדרו אקוסטה, מסביר כי ההתמודדות עם חום קיצוני היא למ…

כאשר טמפרטורת האספלט מטפסת, אופנוע MotoGP והרוכב שלו מתמודדים עם שרשרת של השפעות שמשנות כמעט כל היבט במרוץ: רמת האחיזה, שחיקת הצמיגים, צריכת הדלק ובעיקר היכולת של הרוכב להישאר חד ומדויק עד הדגל המשובץ. פול טרבת'ן, crew chief של פדרו אקוסטה, מסביר כי ההתמודדות עם חום קיצוני היא למעשה ניהול מתמשך של נזקים.

יותר אחיזה עכשיו, פחות ביצועים בהמשך
החום מגדיל את האחיזה של הצמיגים בטווח הקצר, אך במקביל מאיץ את השחיקה שלהם. רוכב שינצל באגרסיביות את האחיזה בתחילת המרוץ עלול לשלם על כך בשליש האחרון, כשהגומי כבר אינו מסוגל לספק את אותה רמת ביצועים.
האיזון הזה משפיע על קצב המרוץ, על האופן שבו הרוכב מעמיס את הצמיג הקדמי בכניסה לפנייה ועל כמות האחיזה שנותרת מאחור ביציאה ממנה. במקביל, החום משפיע גם על צריכת הדלק ועל הביצועים המכניים, כך שהמנוע והצמיגים נאלצים להתמודד עם אותה עלייה בטמפרטורה.
המחיר הפיזי שהרוכב משלם
הבעיה אינה מסתיימת באופנוע. תחת חליפת עור, בטמפרטורות גבוהות, רוכב יכול לאבד במהלך מרוץ בין ארבעה לשבעה פאונד ממשקלו כתוצאה מהזעה. איבוד הנוזלים פוגע בריכוז וביכולת לקבל החלטות, ועלול לגרום גם להתכווצויות שרירים.
התנאים הקשים ביותר נוצרים כשהחום מלווה בלחות גבוהה. בגרנד פרי של מלזיה ואינדונזיה, למשל, הרוכבים עשויים להתמודד עם טמפרטורות שמעל 95 מעלות פרנהייט ולחות של יותר מ-70%. הלחות מקשה על הגוף להתקרר באמצעות הזעה, ולכן הכושר הגופני עשוי להכריע את המרוץ לא פחות מהמהירות הטהורה.
ציוד שמנסה להאט את ההידרדרות
הקסדות וחליפות הרכיבה מתוכננות לאוורור ולהזרמת אוויר סביב הגוף. בנוסף, הרוכבים נושאים מים בבליטה האחורית של החליפה, כדי לאפשר שתייה במהלך המרוץ. המערכת אינה מסוגלת להחליף את כל הנוזלים שאובדים, אך היא מפחיתה את קצב ההתייבשות.
גם בחירת הוויזור מותאמת לתנאים: קיימות אפשרויות ברמות שקיפות שונות, וכן ציפויים לדחיית מים ולהפחתת אדים הנוצרים מנשימת הרוכב.
בחירת הצמיג היא המפתח
בתנאי יובש משתמשים בצמיגי slick, כאשר לכל רוכב מוקצים בסוף שבוע מרוצים 10 צמיגים קדמיים ו-12 אחוריים. תרכובת רכה מספקת יותר אחיזה, אך נשחקת מהר יותר בחום; תרכובת קשה שורדת טוב יותר, אך דורשת מהרוכב לעבוד קשה יותר כדי להפיק ממנה אחיזה בתחילת המרוץ. בחום קיצוני, ההחלטה נוטה בדרך כלל לתרכובות שמסוגלות לשרוד את השחיקה.
מחממי צמיגים שומרים את הגומי קרוב לטמפרטורת העבודה האופטימלית על הגריד, כדי לספק אחיזה כבר בהקפות הראשונות. לשם השוואה, בגשם עוברים לצמיגי wet מחורצים: שישה קדמיים ושבעה אחוריים לכל רוכב, בתרכובות soft ו-medium.
התחזית היא חלק מהסט-אפ
קור, גשם ורוח מציבים אתגרים אחרים: בקור הצמיגים והבלמים הקרמיים מתקשים להגיע לטמפרטורת העבודה, בגשם האחיזה יורדת ונדרשת מתלה רך יותר, והרוח משנה את האווירודינמיקה ואף יכולה לקרר את האספלט. לכן הקבוצות מנתחות תחזיות ונתוני מזג אוויר לפני כל אימון ומרוץ. בחירה שגויה של תרכובת ביום חם עלולה להפוך מועמד לפודיום לרוכב שמנסה רק לשמור על הצמיגים עד הסיום.
תגובות
עוד אין תגובות על הכתבה. תהיו הראשונים.
התחברו כדי להגיב על הכתבה.